אכיפה מתוכננת מההתחלה
אסטרטגיית הגבייה נבנית עוד לפני שהפסק בידיכם.
הכרה ואכיפה של פסקי בוררות מקומיים וזרים, לרבות לפי אמנת ניו-יורק 1958.
ניצחון בבוררות הוא המחצית הראשונה. הפיכת הפסק לכסף — במדינה שבה הצד המפסיד מחזיק נכסים — היא המחצית שמכריעה אם הניצחון היה אמיתי. המשרד מתייחס לאכיפה כאסטרטגיה שצריכה להתחיל עוד לפני שהפסק ניתן, לא כמחשבה שלאחר מעשה משעה שהצד השני מסרב לשלם.
המשרד בוחר את פורום האכיפה לפי היכן שהנכסים נמצאים, לא לפי היכן שניתן הפסק, ומאבטח את הנכסים מוקדם כשיש סיכון שייעלמו. הוא צופה מראש את העילות הצרות שבהן יכול החייב להתנגד — חריגי האמנה מצומצמים וידועים — וסוגר אותן באופן הצגת הפסק והתשתית. האכיפה מנוהלת כתיק בפני עצמו, כי זה מה שהיא.
אסטרטגיית הגבייה נבנית עוד לפני שהפסק בידיכם.
סעד הקפאה כשקיים סיכון ממשי להברחת נכסים.
עילות הסירוב המוכרות נסגרות מבעוד מועד.
נושה המחזיק בפסק בוררות זר ניצב מול חייב שנכסיו בתחום שיפוט אחר ואשר מסרב לשלם. המשרד מנהל הכרה לפי אמנת ניו-יורק, פועל לאבטחת הנכסים מפני הברחה, ומתמודד עם ניסיון הביטול של החייב על העילות המצומצמות שבאמנה.
התיקים מתוארים בתמצית ובאופן אנונימי לשמירה על סודיות הלקוחות.
דרך הכרה במסגרת אמנת ניו-יורק, שלאחריה ניתן לאכוף את הפסק כפסק דין; עילות ההתנגדות מצומצמות, וזה מה שהופך פסק המוצג כראוי לאכיף.
רק על העילות הצרות והמוגדרות שבאמנה, כגון הסכם בוררות פגום, שלילת הזדמנות הוגנת להישמע, או סתירה לתקנת הציבור; אי-הסכמה רגילה עם התוצאה אינה אחת מהן.
לעיתים קרובות כן; כשיש סיכון ממשי שהנכסים יוברחו או יוסתרו, סעד זמני יכול לאבטח אותם בזמן שהליך ההכרה מתנהל.