המדד נבחן מול ההתנהלות
התיק נבנה על מה שהרוכש עשה אחרי הסגירה, לא על מה שהחוזה קיווה לו.
סכסוכים על תמורה מותנית (earn-out), שיפוי ונאמנות (escrow), שבהם השאלה היא כיצד נמדד הביצוע ומי שלט במדד לאחר הסגירה.
earn-out קושר חלק מהמחיר למה שהעסק עושה אחרי המכירה — כלומר, כספו של המוכר יושב בידי הרוכש שמנהל אותו כעת. כשהיעד מוחמץ, השאלה היא רק לעיתים רחוקות המספר בלבד; היא האם הרוכש ניהל את העסק באופן שדיכא את המדד, והאם החוזה מדד את מה שהצדדים חשבו שהוא מודד. המשרד מתדיין על הפער הזה.
המשרד קורא את מסמכי העסקה מול ההתנהלות שלאחר הסגירה, משום שסכסוך earn-out מוכח בדוחות הניהוליים ובהחלטות התפעוליות, לא במבוא לחוזה. הוא מקבע מוקדם אם המאבק הוא על מדידה (מה המדד באמת תפס) או על התנהלות (כיצד הרוכש ניהל את העסק), משום שהשניים דורשים ראיות שונות. והוא מכמת את הסכום השנוי במחלוקת בטווח, כך שהצדדים מתווכחים על מספר — לא על תרעומת.
התיק נבנה על מה שהרוכש עשה אחרי הסגירה, לא על מה שהחוזה קיווה לו.
כימות מוקדם, כך שהמחלוקת היא על כסף — לא על אשמה.
המשרד מנהל תיקים אלה עבור מוכרים הרודפים אחר ה-earn-out ועבור רוכשים המגנים על הדרך שבה ניהלו את העסק.
earn-out של מוכר מגיע הרבה מתחת לתחזית לאחר שהרוכש משנה את מבנה העסק הנרכש. המשרד בונה את הסכסוך סביב ההחלטות התפעוליות שלאחר הסגירה וסביב הגדרת המדידה בחוזה, ואומד את הסכום השנוי במחלוקת בטווח לפני ההכרעה אם לדחוף לדיון או להתפשר.
התיקים מתוארים בתמצית ובאופן אנונימי לשמירה על סודיות הלקוחות.
הוא נשען על הגדרת המדד בחוזה ועל מה שהרוכש עשה לאחר הסגירה; רובם נסגרים על מספר מוסכם ברגע שהמדידה וההתנהלות ממוסמרות, כשליטיגציה או בוררות משמשות כמנוף.
לעיתים קרובות כן, כשההתנהלות מפרה חובה מפורשת או משתמעת לתת ל-earn-out הזדמנות הוגנת; הוכחת הקשר הסיבתי בין ההחלטות לבין תת-הביצוע היא לב התיק.
התקרה, הסל, ובעיקר מנגנוני ההודעה — תביעה טובה אובדת לא פעם על הודעה שהוחמצה או שנפל בה פגם, ולא על המהות.