הטווח נקוב תחילה
רצועת הפשרה הריאלית, על שני גבולותיה, לפני שמוגשת הצעה כלשהי.
מתי וכיצד להתפשר, וכיצד לבנות פשרה כך שתהיה תוצאה ולא ויתור.
רוב הסכסוכים מסתיימים בפשרה, אך רוב הפשרות מושגות מתוך היסחפות ולא מתוך עיצוב. תזמון, מבנה ורצף קובעים אם הפשרה לוכדת את המנוף של הלקוח או מוותרת עליו. המשרד מתייחס לפשרה ככלי אסטרטגי: מתי לפתוח, מתי להחזיק, וכיצד לבנות עסקה שמחזיקה ומשקפת את העמדה האמיתית.
המשרד מקבע תחילה את הטווח הריאלי, עם שני הגבולות נקובים, משום שפשרה נשפטת מול הטווח הזה ולא מול דרישת הפתיחה. הוא מתזמן את המהלך לנקודה שבה המנוף של הלקוח בשיאו, ומעצב את העסקה כך שלא ניתן יהיה לפתוח אותה מחדש. הוא מתייחס ללחץ דיוני ולסעדים זמניים ככלים שיוצרים את הרגע להתפשר, במקום להמתין שיגיע מעצמו.
רצועת הפשרה הריאלית, על שני גבולותיה, לפני שמוגשת הצעה כלשהי.
המהלך נעשה כשעמדת הלקוח בשיאה, לא כשהעייפות משתלטת.
מובנית ומדורגת כך שלא ניתן לפתוח אותה מחדש.
לקוח בסכסוך חי רוצה להתפשר אך לא להיכנע. המשרד מקבע את הטווח הריאלי על שני גבולותיו, מתזמן את הפנייה לנקודה שבה המנוף של הלקוח בשיאו, ובונה את הפשרה עם ההתניה והרצף שמונעים את פתיחתה מחדש.
התיקים מתוארים בתמצית ובאופן אנונימי לשמירה על סודיות הלקוחות.
כשהמנוף של הלקוח בשיאו, שלרוב אינו ההתחלה ממש ואינו ערב פסק הדין; התזמון הוא החלטה אסטרטגית שנקראת מול הטווח הריאלי ומול הרגע הדיוני.
בהתניה ברורה, ברצף ובמנגנונים שסוגרים את הנתיבים לפתיחתה מחדש, כך שהפשרה מסיימת את הסכסוך ולא דוחה אותו.
יכולה - או שהיא מקבעת עמדה חזקה לפני שהצד השני משפר את שלו; אם פשרה מוקדמת היא חוזק או חולשה תלוי במנוף ובטווח, וזה בדיוק מה שנקרא תחילה.