התשתית נקראת נגדכם
נקודות התורפה נמצאות לפני שיריב מוצא אותן.
בחינת העמדה לפני שתביעה מוגשת, או נענית, כך שהמהלך הפותח נעשה מתוך חוזק ולא מתוך תגובה.
המכתב הראשון בסכסוך קובע לעיתים קרובות את צורתו. נשלח בכעס — הוא מתחייב לעמדה שהתשתית אינה תומכת בה; מתעכב — הוא מוותר על היוזמה. המשרד בוחן תחילה את העמדה — התכתובת, המסמכים, החשיפה האמיתית — ואומר ללקוח בכתב היכן הוא חזק, היכן הוא חשוף, ומה צריך להיות המהלך הפותח. זו עבודת ייעוץ, לא ליטיגציה ולא ניסוח.
המשרד קורא תחילה את מסמכי הלקוח עצמו, באותה חשדנות שהוא מביא למסמכי יריב, משום שנקודות התורפה שיימצאו עכשיו הן אלה שהיריב ימצא מאוחר יותר. הוא מפריד בין מה שהתשתית מוכיחה לבין מה שהלקוח מאמין, והוא כן לגבי החשיפה ואינו מרגיע. הוא מסיים בהמלצה על המהלך הפותח, לא במכתב מוגמר — שכן הניסוח והליטיגציה שאולי תבוא הם שלבים נפרדים.
נקודות התורפה נמצאות לפני שיריב מוצא אותן.
מה שהמסמכים מוכיחים — לא מה שהייתם רוצים שיוכיחו.
אם, מתי וכיצד לפעול — בכתב, להכרעתכם.
לקוח שמתכונן לשלוח דרישה מבקש שהעמדה תיקרא תחילה. המשרד בוחן את התכתובת והמסמכים, מאתר חשיפה שהלקוח לא שקל, וממליץ על מהלך פותח צר ומבוסס יותר מזה שנשקל תחילה.
התיקים מתוארים בתמצית ובאופן אנונימי לשמירה על סודיות הלקוחות.
לעיתים קרובות דרישה מדודה היא הצעד הראשון הנכון, אך מכתב שנשלח לפני שהעמדה הוערכה עלול לכבול אתכם לעמדה שהתשתית לא תתמוך בה — ולכן העמדה נבחנת תחילה.
בקריאה ביקורתית של המסמכים והתכתובת שלכם, איתור החשיפה האמיתית, והכרעה על המהלך הפותח על בסיס זה — לא על עוצמת התרעומת.
כן; מכתב מנופח או מוקדם עלול לכבול אתכם לעמדה, לחשוף חולשה או ליצור הודאות — וזה בדיוק הסיכון שסקירת העמדה נועדה למנוע.