עין הטריבונל
עמדות נבחנות מכיסא הבורר לפני שהן מוצגות.
הליכי ICC, LCIA ו-UNCITRAL לחברות שחוזיהן והצדדים שכנגד חוצים גבולות, בניהול עורך דין שגם יושב בעצמו כבורר.
כשהצדדים במדינות שונות, השאלות האמיתיות מגיעות לפני המהות: אילו כללים, איזה מושב, איזה דין, איזו שפה — והאם הפסק יהיה אכיף היכן שהנכסים נמצאים. המשרד פועל כמייצג בבוררות מוסדית ואד-הוק, ומביא נקודת מבט שנייה שלרוב המייצגים אין — המייסד הוא בורר מוסמך, כך שהתיק נבנה כפי שטריבונל יקרא אותו.
המשרד מכריע על הארכיטקטורה לפני הטיעון: מושב ומוסד נבחרים לאכיפות ולניטרליות, לא מתוך היכרות. הוא מנסח את התיק עבור הקורא שיהיה לו בפועל — טריבונל, לא שופט לאומי — וזה משנה את אופן בניית הראיות והטיעונים. ומכיוון שהמייסד יושב כבורר, המשרד בוחן את עמדותיו שלו מכיסא הבורר לפני שהן מוגשות.
עמדות נבחנות מכיסא הבורר לפני שהן מוצגות.
מושב ומוסד נבחרים כך שהפסק יהיה בר-גבייה.
אנגלית, עברית וערבית — בלי למסור את התיק למתרגם.
חברה עם חוזה אספקה חוצה-גבולות וסעיף בוררות מוסדי ניצבת בפני תביעה במושב זר. המשרד פועל כמייצג, חולק על הסמכות לפי היקף הסעיף, ומתאם את התיק עם תוכנית אכיפה המכוונת לתחום השיפוט שבו הצד שכנגד מחזיק נכסים.
התיקים מתוארים בתמצית ובאופן אנונימי לשמירה על סודיות הלקוחות.
המושב הוא ביתה המשפטי של הבוררות, והוא קובע אילו בתי משפט מפקחים עליה ואיזה דין חל על הפרוצדורה; מקום הדיון הוא רק המקום שבו הדיונים מתקיימים פיזית, והשניים אינם חייבים להיות זהים.
תלוי בצדדים, בשווי, במדינת האכיפה הצפויה ובעלויות; כללי ICC, LCIA ו-UNCITRAL מתאימים לפרופילים שונים, ומוטב להכריע מוקדם — רצוי לפני שסכסוך מתעורר — כי לשנות מאוחר יותר קשה.
בדרך כלל כן, במסגרת אמנת ניו-יורק, בכפוף לעילות המצומצמות שבהן ניתן להתנגד לאכיפה; תכנון לכך מההתחלה הוא שהופך את השלב הזה לפשוט בהמשך.